בית האופנה סוהילה בע"מ ואח' נ' פקיד שומה רמלה

פסק דין

בקשה למתן סעד הצהרתי שיורה כי המשיב אינו רשאי לעקל את הוצאות המשפט בסך 50,000 ₪, שנפסקו לטובת המבקשת 1 בהליך אחר, והומחו עוד קודם לכן למבקש 2, אשר ייצג המבקשת 1 בהליך האחר, ולהורות על העברת הכספים למבקש 2 לאלתר.

כללי:

בעלי הדין:

1.המבקשת 1 הינה חברה פרטית הרשומה בישראל כדין, ואשר הפעילה בתקופה הרלוונטית סלון כלות בעיר לוד, בו נתנה גם שירותי איפור ומספרה.

2.המבקש 2, עו"ד במקצועו, ייצג את המבקשת 1 בהליך ערעור שהגישה בגין שומות מס לפי מיטב השפיטה שקבע לה המשיב.

3.המשיב הוסמך על ידי רשות המיסים לקבוע את סכום המס שתשלם המבקשת 1.

העובדות הרלוונטיות:

4.ביום 28.6.04 נחתם בין המבקש 2 למבקשת 1 הסכם שכר טרחה, שנוסחו כדלקמן:

"א. בהתאם לבקשת החברה הננו מעבירים למשרדכם את הטיפול מול רשויות המס באשר לשומות אשר הוצאו לנו מיום 30.5.04 באשר לשנות המס 1998-2000.

במסגרת האמור לעיל, תוגש על ידכם הודעת ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א.

כחלק מהאמור לעיל, הננו חותמים על יפוי כח למשרדכם, לשם הגשת ערעור כאמור.

כל ההוצאות המשפטיות אשר ידרשו לצורך הגשת הערעור ישולמו על ידינו, לרבות אגרת בימ"ש, חוות דעת מומחים ובקשור באלה.

אתם תהיו זכאים לקבל עבור טיפולכם בתיק את הסך 5,000 ₪ + מע"מ כמקדמה, ובנוסף וכל אשר יפסק לטובתנו.

על כן הננו ממחים לכם בזאת המחאה גמורה ובלתי חוזרת כל סכום אשר יפסק לטובתנו ע"י ביהמ"ש לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בתיק ביהמ"ש.

סכום זה יהא שייך למשרדכם בלבד, ולחברתנו לא תהיה דרישה ו/או טענה כלשהי בקשר לכך.

במקרה בו התיק יגמר בפשרה, תסוכם יתרת שכר הטרחה המגיעה לכם בהתאם לכמות העבודה שהושקעה בתיק ובהסכמה."

(ההדגשות שלי – י.ז.)

5.לאחר החתימה על הסכם שכה"ט, הגיש המבקש 2 בשם המבקשת 1 לבית המשפט המחוזי בת"א ערעור על השומות שהוציא המשיב למבקשת 1 לשנות המס 1998, 1999 ו-2000. הערעור נרשם כ-עמ"ה 1209-04, והתברר בפני כב' השופט מגן אלטוביה.

6.ביום 20.2.12 נתן כב' השופט אלטוביה פסק הדין בערעור המבקשת 1. כמעט כל טענות המבקשת 1 בערעור התקבלו, למעט טענה אותה זנחה המבקשת 1, וכב' השופט אלטוביה חייב את פקיד השומה לשלם למבקשת 1 הוצאות משפט בסך 50,000 ₪. ואלה הסעיפים הרלוונטיים של פסה"ד: